החלטה בתיק המ"ש 6820-11-12 - פסקדין

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

1.         במועד בלתי ידוע, קיבל המבקש הודעת תשלום קנס בגין עבירת מהירות שבוצעה ביום 14.12.2010.

            לטענתו, לא הוא זה אשר נהג בפועל במועד האמור, אלא מנהלת השיווק אשר עבדה בחברתו, ושעבורה השכיר הוא את הרכב נשוא הדו"ח.

            לטענתו, כל פניותיו להסבת הדוח ע"ש הנהגת האחרת נדחו חרף תשלום הקנס "כדי שלא לצבור ריבית".

2.         לבקשה לא צורף תצהיר.

3.         המאשימה מתנגדת לבקשה ולטענתה, מששולם הקנס, הרי שרואים אותו כאילו הודה באשמה, בהתאם להוראת סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, ואי לכך, המדובר בפסק דין חלוט.

דיון והכרעה:

4.         דיון הבקשה להידחות.

5.         המבקש אינו מכחיש כי העבירה בוצעה, אם כי טוען כי אחר ביצע אותה.

            המבקש אף אינו מנמק מדוע עותר בבקשה דנן רק עתה, בחלוף למעלה משנתיים (!!) ימים ממועד ביצוע העבירה.

            המבקש אף לא מצביע על סיבה שמנעה ממנו מלהגיש בקשתו דנן ו/או כל בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט במועד, שלא לומר על סביה שאינה תלויה בו.

            עצם העובדה כי ערך התכתבות עם המרכז לפניות נהגים, כמו גם למרכז גביית קנסות ולמשטרת ישראל -  אין בה כדי להצדיק את האיחור שבהגשת בקשה זו.

            יתר על כן, מעיון בתכתובת שצורפה לבקשה עולה כי לכאורה פנה לאותם גורמים רק כעבור שנה ממועד ביצוע העבירה.

            לא זו אף זו:

            ממכתבו של המרכז לגביית קנסות מיום 29.12.11 עולה כי הוא אף ניאות לעכב את הליכי גביית הקנס למשך 6 חודשים. אף על פי כן, הבקשה  דנן הוגשה רק כעבור שנה, קרי: ביום 21.11.12.

            הלכה פסוקה היא כי "אין אדם יכול לבחור לעצמו את המסלול להתדיינות ואת עיתויו על פי נוחיותו".

6.         אף לגופו של עניין, לא הוכיח המבקש ולו לכאורה, כל עיוות דין של ממש.

            לא צורף תצהיר מטעם הנהגת הנוספת ואין במסמך ההשכרה שצורך כל ציון פרטי שמה של אותה נהגת.

7.         כך או כך, עצם תשלום הקנס מהווה כאמור הודאה בביצוע העבירה וזאת בהתאם להוראת סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי רואים את מי ששילם את הקנס כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו.